תשובת הגר"מ שטרנבוך שליט"א והגרא"ד אוירבך שליט"א

לחץ כאן לראות התשובה המקורית

תשובת הרבנים ותשובת התלמיד

הנדון

הסתדרות הרבנים בארה"ב תיקנו שיחתמו חתנים על הסכם קדם נישואין, בו מתחייב לשלם מאה וחמישים דולר ליום אם תיפרד הימנו והבית דין לא ייעצו אותה לחזור לבעלה.

ועל ידי זה לא יוכל הבעל לעגן את אשתו, שאם יעגן אותה, יחוייב בממון הרבה.

1. יסוד המתירין

   יסוד המתירים הסכם זה, שלדבריהם אין גט זה נחשב גט מעושה, הוא מה שכתב הרמ"א (אה"ע סימן קלד ס"ד):

   דאם קיבל עליו קנסות אם לא יגרש, לא מקרי אונס, מאחר דתלה גיטו בדבר אחר, ויכול ליתן הקנסות ולא יגרש. ויש מחמירין אפילו בכהאי גוונא. וטוב לחוש לכתחילה ולפוטרו מן הקנס, אבל אם כבר גירש מפני זה ואפילו גירש מכח שבועה שעשה מעצמו לגרש, הגט כשר, הואיל ומתחילה לא אנסוהו על כך.

   הרי שיש אומרים שאין הגט מעושה בגלל קנס ממוני.

   ועוד טעם להתיר, שהרי כתב התורת גיטין שאפשר לתקן "קנס" שלא יעשה הגט "מעושה" אף לפי המחמירים. והוא, שלא יתלו ביטול הקנס בגירושין, אלא קיום הקנס בקיום נישואיו. וכגון שיקבל על עצמו שמוחל על זכותיו על אשתו, והוא ישאר בחיוביו שיש לה עליו (עד שיגרשה, כמובן שאז אין החיובים נשארים). ואין זה נחשב גט מעושה, כיון שהקנס אינו תלוי בנתינת הגט.

   וזה טעם המתירים הסכם זה, שסומכים על הרמ"א שלמעשה אין זה גט מעושה, אלא "טוב לחוש לכתחילה". וגם שכשם שאין המזונות שחייב בהם הבעל נחשבים אונס כיון שאינם תלויים בגט, כך הקנס שבהסכם זה, שאינו אלא מזונה במחיר גבוה.

   ועל זה כתבו הרבנים:

   אבל האמת ששטר הסכם נישואין זה, הוא חורבן הדת ממש ומכשילין בחשש איסור אשת איש ומרבים ממזרים בישראל", שאין לסמוך בזה לא על הרמ"א ולא על התורת גיטין, מהטעמים שיתבארו.

   תשובת תלמיד

   • יש לציין, שכאשר הרבנים כתבו דברי הרמ"א, הזכירו שהחזו"א (אה"ע סימן צט סק"ו) מסכים בזה להרמ"א.

     נקודה זו חשובה ביותר, שהרי להלן בתשובתם (נקודה 5, ברצונם למנות פוסקים שאינם סוברים כהתורת גיטין בזה) ביארו בארוכה שמוכרח שהחזו"א אינו סובר כדברי התורת גיטין. אמנם כיון שהזכירו בדבריהם שהחזו"א מסכים להרמ"א, אם כן יוצא שהחזו"א לא יחלוק על כשרות גירושין מחמת הסכם זה.

     אכן יתבאר להלן (נקודה 5) שבאמת לעולם לא חלק החזו"א על התורת גיטין בזה.

2. החולקים על הרמ"א

   ותחילה דנו הרבנים על דברי הרמ"א: הרי המשכנות יעקב והבית מאיר (הובאו בפתחי תשובה סימן קלד סקי"ב) חולקים על הרמ"א וסוברים שהגט פסול, ולדעת המשכנות יעקב הרי זה גם דעת עוד פוסקים ורבים מגדולי הראשונים. והערוך השלחן (סימן קלד סעיפים כח-כט) הכריע שאם עדיין מרוצה בחיובו, הגט כשר, אבל אם נמלך ואינו רוצה ליתן גט, הרי זה אונס גמור.

   עוד הביאו דברי המהרשד"ם (חאה"ע סימן סד) ודברי המהריב"ל (ח"ב סימן יח), שאם קיבל הבעל לעשות כפי דברי בורר שמינוהו לפשר בינו לבין אשתו, ואחר כך גזר הבורר לגרש, אם כפוהו על כך, הרי זה גט מעושה, אף אם נאמר כדברי הרמ"א, כיון שהבעל לא העלה על דעתו שיגזור לגרש.

   תשובת תלמיד

   • נראה להלן, שכל הפוסקים שהובאו כחולקים על התורת גיטין אמנם אינם חולקים עליו. וכיון שכן לא נצרך דברי הרמ"א להתיר ההסכם, אלא שעדיין יש להביא דבריו כסניף נוסף על העיקר.

3. החולקים על התורת גיטין

   ואחר כך דנו הרבנים על דברי התורת גיטין:

   דהנה דעת התורת גיטין (סימן קלד ד"ה דלא מקרי אונס) שאם לא הזכירו בפה שכופים על הגט, אף שמובן שהם כופים אותו על הגט, אין זה גט מעושה. וכתב עליו החזו"א (אה"ע סימן צ"ט סק"ו), שאם כן "נפל דין גט מעושה שלא כדין פסול בבירא", אלא "כל שלבו ולבם יודעין בלא אמירה", אין צורך באמירה לפסול הגט.

   וכתבו "דפשוט וברור" שאי אפשר לסבור כדינו של התורת גיטין בענין קנס שאינו תלוי בגט, אלא אם כן נסבור גם כשיטתו בדין כפייה בשלא הזכירו הגירושין. נמצא שהחזו"א אינו סובר כתורת גיטין בענין קנס שאינו תלוי בגט.

   תשובת תלמיד

   • יש לציין שאינו ברור כלל שאחד תלוי בשני. ואדרבה, הרי כתב החזו"א (סימן צט סוף סק"ג):

     כתב עוד ב"י בשם רשב"ץ דאם אנסוהו בדבר אחר וכדי להינצל גרשה אין זה אונס... ומיהו אי כפינן ליה כדין, הדין כן [כדברי הרשב"ץ, שאינו גט מעושה] מסברא, דאין זה אונס, כגון אם כופין אותו לזון ומפני זה גירש אין זה אונס, כיון דמה שנותן מזונות אין זה אונס שהרי חייב במזונותיה מן הדין. ועוד, שהרי במקום שהכפייה כדין, גט מעושה כשר...

     נמצא שני טעמים להתיר. אחד "מסברא", שכל שאנסוהו בדבר אחר ומחוייב הוא באותו דבר, אין זה אונס. ועוד טעם כתב בשם כמה פוסקים, שגט מעושה שהכפייה היה בדין, הוא גט כשר. אמנם הטעם הראשון הוא ממש סברת התורת גיטין שעליו אנו דנים (וכמעט אותו נידון).

     אמנם התורת גיטין עצמו (סימן קלד ד"ה קנסות) כתב שאין ללמוד מתשובה זו של הרשב"ץ למקום בו עשו קנין לבטל חוב שעליו אחר שיגרש, כי בנידון כזה, הרי יש שני קניינים, אחד של האיש (שחייב לשלם) ואחד של צד האשה (לבטל החוב כשיגרש). ובמקרה כזה, ביטול החוב תלוי בגירושין, וגם החוב לא נעשה אלא על סמך ביטול החוב. נמצא שהחוב עצמו תלוי בקנס. משא"כ כשמתנה שיפסיד זכויותיו, אבל ישאר בחיוביו, קיום חיובים אלו אינו אלא לזמן הנישואין. נמצא "שאין הקנס תלוי בגט כלל".

     מכל מקום סברתו של התורת גיטין היא היא סברתו של הרשב"ץ, אלא שנימק התורת גיטין, שאם ביטול החוב תלוי בגירושין (ולא שקיום החוב תלוי בנישואין), אין זה "דבר אחר וכדי להינצל גרשה".

     ונמצא שאין החזון איש חולק על התורת גיטין בזה כלל.

4. כשרות הגט לדעת התורת גיטין

   עוד כתבו, שגם לדעת התורת הגיטין (בלשונם: לכולי עלמא) יהיה גט מעושה:

   כיון... שמתחייב ליתן לה למזונות כמאה חימשים דולר לכל יום שסתם אדם אין בידו לפרוע סכום כהאי, ולדין תורה כשאין בידו לפרוע חובו הוא פטור מלשלם ואסור להושיבו במאסר על כך או שאר אמצעי כפיה, ואם כן אם אחר כך האשה תכפהו לפרוע הקנס כשאין ביד הבעל לפרוע כדי שיוכרח לגרשנה, הרי זה כשפאתו ליתן לה ממון שלא כדין כדי שיגרשנה, והוי גט שניתן מחמת שכפאתו על לממון שלא כדין דלכולי עלמא הוי גט מעושה.

   תשובת תלמיד

   • לא ציינו מקור לדבריהם, אמנם אפשר שכוונתם לאיסור נגישת לוה (שו"ע חו"מ סימן צז סק"ב). אולם אף שזה איסור דאורייתא, לא ידעתי מהיכן העלו שהלוה פטור, הלא הוא חייב עד שיפרע, אלא שהבעל חוב אין לו לצער הלוה אם יודע שאין לו מה לפרוע. אכן, ייתכן שיצטרכו לעשות "סידור לבעל חוב", כדין כל גביית חוב, אבל אף אם מחוייבים לעשות כן, נראה שהפריזו על המדה, שמנין להם שהוא "פטור" והגט בטל אם לא עשו כן?

     אמנם מיד לאחרי כתבם זה, הסיגו לאחור, בכתבם שאכן אינו מוכרח שזה יגרום לביטול הגט, אלא אם כן נחלוק על התורת גיטין (ראה באות הבא).

5. הסגה לאחור מערעוריהם על כשרות הגט לדעת התורת גיטין, ועוד פוסקים החולקים עליו

   מיד נימקו דבריהם שכתבו דלכולי עלמא הגט בטל

   ואפילו אם כשיכפוהו ליתן הממון שלא כדין לא יזכירו שכופין אותו כדי שיגרשנה, מכל מקום הרי זה גט מעושה לפי מה שהעלו החזו"א (סי' צ"ט סק"ו) ובעונג יו"ט (אה"ע סי' קס"ח) ובערוך השולחן (סי' קל"ד סכ"ה) דגם אם לא אנסוהו על ממון כדי שיתן גט אלא רק אנסוהו ליתן ממון שלא כדין והבעל מדעת עצמו כדי להינצל מהכפיה מציע שיגרשנה, הרי זה גט מעושה. (ודחו דברי התורת גיטין דסבירא ליה דאם אונסין אותו לשלם ממון שלא כדין ואין מזכירין שאונסין אותו כדי שיגרש אין זה גט מעושה).

   תשובת תלמיד

   • אמנם מה שכתבו שיועיל לדעת התורת גיטין הוא "אם כשיכפוהו ליתן הממון שלא כדין לא יזכירו שכופין אותו כדי שיגרשנה". הרי זה תמצית שיטתו של התורת גיטין כאן לפי הבנתם (אף שאינו כן, כדלעיל אות 3). ולכן אין דבריהם מובנים כלל, כי לדעתם כל ההיתר של התורת גיטין שיכולים לתלות קנס בקיום נישואין נאמר אך ורק במקום שלא הזכירו שכופין אותו כדי שיגרשנה. והתחילו דבריהם לומר דלכולי עלמא, גם לשיטת התורת גיטין שיכולים לתלות קנס בקיום נישואין, מכל מקום גט זה בטל, ואף אם אינם מזכירים הגירושין, מפני שחלקו האחרונים על התורת גיטין. אמנם מה חידשו בזה? הרי דבריהם כאן להוכיח שגם התורת גיטין יודה (על כל פנים במקצת!) להחמיר. אמנם לא הוכיחו כלום, אלא כתבו א) שאם יזכירו הגירושין הרי זה אונס (ולדעתם התורת גיטין בכלל לא דיבר על זה), כיון שאינו יכול לפרוע חובו, וב) שאם לא יזכירו הגירושין התורת גיטין מקיל בזה, וכמה אחרונים החמירו.

     לא ידעתי איך סילקו מה שכתבו לפני זה (אות 4, וכבר כתבתי שם שלא ידעתי מאין חידשו דבריהם), דלכולי עלמא הגט בטל, גם אם נסבור כדברי התורת גיטין. אבל כך כתבו, שאין כאן חשש בזה. וצריך לי עיון בדבריהם.

     ולענין מה שכתבו שכבר כמה פוסקים חולקים על התורת גיטין, כבר הבאנו לעיל (אות 3) שאין החזו"א חולק על דברי התורת גיטין בזה, אלא בנדון שכל הטעם להקל הוא בגלל שלא אמרו בפירוש שכופין אותו בשביל הגירושין. אבל אין זה טעמו של התורת גיטין בדין תולה קנס בקיום נישואין.

     וגם בשו"ת עונג יום טוב (סימן קסח) ובערוך השלחן (סימן קלד סכ"ה) לא הזכירו כלל דברי התורת גיטין בענין קנס שאינו תלוי בגט, אלא בענין כפיה בשלא זכרו שרוצים אותו לגרש. וכבר כתבנו שאין קשר בין דין זה לזה, ושכן גם מוכח מזה שהחזו"א (שחלק על התורת גיטין בשלא זכרו הגירושין) כתב כדבריו ממש בענין קנס שאינו תלוי בגט.

6. עוד טעמים לאסור

   ובסוף תשובתם כתבו:

   ויש עוד טעמים לבאר שמדינא אינו מועיל ההסכם קודם נישואין, אבל כבר די בדברינו אלה לבאר שמדינא הסכם קודם נישואין באיזה אופן שהוא אין זה תקנה אלא תקלה שמכשילים בית ישראל בחשש איסור אשת איש

   תשובת תלמיד

   • אמנם כבר בארנו שבטעמים אלו אין די לבאר שיש שום חשש מן הדין. וחבל שלא כתבו יתר טעמיהם, כדי שנדון בהם.

7. סיום

   והמשיכו:

   וגם בלאו הכי לתקן הסכם קודם נישואין היא פירצה בבית ישראל להרבות גירושין בישראל, שעד עתה אם הבעל לא רצה לגרשה אירע הרבה פעמים שכדי לא להישאר עגונה הסכימה האשה להשלים עמו, אבל מעתה על ידי הסכם קודם נישואין זה תוכל האשה לאלץ בעלה לגרשה. והיאך נעיז פנינו לתקן תקנה חדשה שעלול לקעקע האישות בישראל. ואם רבינו גרשום תיקן חרם שלא לגרש אשה בעל כרחה כדי שלא יתרבו גירושין בישראל, כל שכן שאין לנו לתקן תקנה חדשה שיגרום ריבוי גירושין, ועף שתקנו בהסכם זה שאין הבעל מתחייב במזונות גבוהים רק אם אין בי"ד מייעצים לאשה להשלים עם בעלה מכל מקום עדיין יגרום ריבוי גירושין שלא בצדק, שעלול שגם במקום שיהיה ראוי שתשליים עם בעלה, מכל מקום האשה ומשפחתה יפעילו לחץ על הבי"ד שלא ייעצו לעשות כן כדי שיוכרח בעלה לגרשה. ותקנה זו אינה מביא תועלת אלא למעט נשים שבעליהן מעגנן שלא כדין אבל מאידך גיסא יגרום להרס חיי אישות בישראל.

   תשובת תלמיד

   • למעשה, נמצא שהחשש הוא שיש אלו שילחצו בבי"ד לעשות כרצונם, ועל ידי זה יוכרח הבעל לגרש. ואם רבינו גרשום תיקן חרם שלא יתרבו גירושין בישראל, אין לנו לתקן תקנה שיתרבו.

     אמנם לא זכיתי להבין דבריהם. ומה עשינו בשעה שיד בית דין תקיפה ויכלו לכוף הבעל לגרש בכפיית גופו? אולי מטעם זה, עכשיו שאין יכולים לכוף הבעל בגופו, על האשה להישאר עגונה?

     ועוד, הרי בודאי שלא כל בית יהיה לו היכולת לדון בדין זה, אלא רק הבתי דין החשובים של הסתדרות הרבנים.

     ומה שהביאו מחרם רבינו גרשום - נהפוך הוא, שהרי ודאי כל עצמו של אותו חרם היה מטעם שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל, והיה להגן עליה מאיום הבעל שיגרשה. אמנם בזמנינו תקנה זו ודאי נצרך לנו להגן על האשה - שלא תישאר עגונה - שאין יכולים לכוף הבעל בגופו.

     מצות גירושין הוא לטובת הזוג, אמנם התורה נתנה הגירושין ביד הבעל. אולם אחר כך חז"ל ורבותינו הראשונים עשו סייגים וגדרים, כי נולדו בנו מדות רעות. וכשם שמדות רעות מסיתים לאיים בגירושין, כך הם מסיתים לאיים בלי גירושין, ובזמנינו אין לנו כח בית דין אלא על ידי הסכם.

     ויש לסיים במה שכתב הספר הבתים¹ (אזהרה רכ"ג) על מצות גירושין:

     ענין כונת מצוה זו מבואר, שזה לתקון סדר בני אדם ואופן עמידתם, במה שיש בו מן התקון ושלמות הזווג, כי לפעמים תתעורר שנאה בסבה ושלא בסבה בין איש לאשתו, ותתחזק האיבה ההיא עד שיצטרך שירחיקנה או יכנה או יהרגנה או יעמדו כל ימיהם במשטמה, ויהיה זה היפך כונת ה' בבריאה. וגם אם לא ירחיקנה מן השכיבה יהיה הזרע בלתי נכון, וכבר ידעת מה שאמרו בבני גרושת הלב, לפיכך היה משלמות תורתנו שיוכל לגרש אותה ללא סבה וללא דבר לכונה שכתבנו. ורבותינו הקדושים עשו קצת דקדוקים כפי מה שבאה הקבלה האמתית בענין גרושין למען יארך הענין, כי לפעמים תתעורר משטמה תעמוד יום או יומים או שבוע ואחר יתפייס.

     ובדורות האחרונים קמו אנשים גדולים מוסרי הדור וראו בעוונותינו כי לפי ארך הגלות והיותנו עם מפוזר ומפורד בין העמים, נולדו בנו מדות מגונות כילדי נכרים נספיק, ועשו סייגים וגדרים שלא יגרש אדם מדעתו כי אם בהסכמת אחרים כדי שישתדלו לשים עצת שלום ביניהם. אמנם לשלמות בני עמנו בזמן מתן תורה לא הוצרך לגדרים ההם.